המשק החקלאי בכפרי הנוער עובר בימים אלה מהפיכה.

טלטלות לא מעטות עברו עליו בעשור האחרון. ירידת קרנה של החקלאות בארץ לא פסחה על החינוך החקלאי והמשקים החקלאיים סבלו מחוסר תקציב כרוני והיו נתונים בנסיגה מתמשכת.

בשנים האחרונות, במיוחד מאז כניסתו של יוסי אלימלך לתפקיד המפקח על המשק החקלאי במינהל לחינוך התישבותי, חל מהפך בגישה.

לאחר שהמשק החקלאי הסכין עם מעמדו החדש כמכשיר חינוכי (ומכשיר בהחלט לא רע) הוחל בתהליך של שידרוג עובדי המשק החקלאי כאנשי חינוך (החל מבית ברל משם יוצאים כל שלוש שנים 20-25 עובדים בעלי תואר בחינוך ותעודת הוראה ועד הקורסים של אוניברסיטת ת"א, האוניברסיטה הפתוחה ומכללת אורנים המקיימים קורסים ברמה גבוהה להתאמת המשק החקלאי לצרכיו החינוכיים של כפר הנוער).

במקביל שוערך המשק החקלאי מלבד בערכו הכלכלי גם בערכו החינוכי.

החינוך כומת ותומחר והפך לחלק בלתי נפרד מההכנסה הרשומה לזכות הענף.

זה ושידוד המערכות בנושאים התקציביים שדרש מהכפרים חידוש המשק לצורך זכיה בתקציבי המחלקה החקלאית, גרם לצמיחתם של ענפים ופרויקטים יצירתיים ועדכניים כמו מיחזור מים, חקלאות אורגנית, חקלאות עירונית, לולי חופש, גידול דגי נוי ועוד נושאים שדורשים הרבה מחשבה ומעט מקום וכן גישות חדשות לחינוך החקלאי במשקים כמו תיירות כפרית, מרכז מבקרים לשיתוף פעולה עם השכנים העירוניים, תעשיה חקלאית - מחלבות, ייקבים וקומפוסט, הפיכת הענף למעבדה או לענף חווייתי או טיפולי (רכיבה טיפולית, טיפול בבע"ח וכו').

החולשה הפכה, איפוא, לחוזקה והמאה ה-21 נראית צעירה מכפי גילה ואולי גם מבטיחה.
 

העיתון: דברי המשק החקלאי