עקומת התחלובה השנתית – מיפוי הנושאים המשניים:

עקומת התחלובה השנתית מורכבת מתנובת הפרה ליום בכל טווח ימים מן ההמלטה.

עקומה ממוצעת מתחלקת לשני חלקים עיקריים:

שלב א – עליה: מההמלטה ועד שיא התנובה (בין 60-30 יום מההמלטה)

שלב ב -  ירידה הדרגתית עד הייבוש – הפסקת החליבה (חודשיים לפני ההמלטה הבאה או סף כדאיות החליבה) כעשרה חודשים מהמלטה.

מצבה הגופני של הפרה: בשלב א:

1. מחלימה מההמלטה (קרעים ברחם, בצקות וכדו')

2. מיצרת כמות חלב גדולה מכפי יכולת המזון לספק צרכיה. לכן יורדת במשקל.

מצבה הגופני של הפרה: בשלב ב:

3. מאזנת את צריכת המזון ואת יצור החלב – עולה במשקל ויורדת בתנובה בהדרגה.

מועד ההזרעה הרצוי – בד"כ – בהתחלת שלב ב – הפרה בריאה וחיונית.

ממשק – בתקופת התחלובה ברפת מתועשת של עשרות רבות אם לו מאות פרות אי אפשר לתת לכל פרה את המנה המתאימה לה בכל שלב לכן מחלקים את הפרות לקבוצות הזנה ומשתדלים לפנק את גבוהות התנובה במיוחד.

לוח הזנה – בשלב א צריך לרכז אנרגיה וחלבון ככל הניתן במגבלות הבריאותיות כיוון שאין אפשרות לספק לפרה את צרכיה,   בשלב ב' צריך להיזהר שהפרה לא תשמין יתר על המידה.

הפעלות אפשריות לתלמידים:

1.   קביעת המרחק של הפרה מההמלטה לפי מצבה הגופני (למקד מבט בגב, בעוקצי האגן ובצלעות – לא בכרס!).

(רזה –חודש ומטה מההמלטה.

       ממוצעת – אחרי שיא התנובה.

       מלאה – לקראת ייבוש

  2. משחק תפקידים – צוות החלטה על מועד הזרעה: רופא, מזריע, רפתן.

      הרופא ייקבע לפי מצבה הבריאותי של הפרה למשל: הפרה לא הוציאה את  

      השליה בזמן ופיתחה דלקת ברחם צריך לדחות ההזרעה.

      המזריע מעוניין להזריע מה שיותר פרות והרפתן מעוניין שמועד                                            

      ההזרעה יהיה אופטימלי מבחינת ייצור החלב – לא מוקדם מדי שלא יפסיד חלב   

      בשיא ולא מאוחר מדי שלא תתייבש לפני המועד

  3. חלוקת קבוצת פרות קימת לקבוצות הזנה לפי מצב גופני.

  4. בניית לוח הזנה לפרה.