איפיוני נערות/נערים - טובה שכטר

​מטפל, המראיין בני נוער במצוקה במטרה לעזור להם, צריך בראש ובראשונה לבדוק את מאפייני הסביבה ממנה הם מגיעים.
השפעת המשפחה והחברה משמעותית ביותר בקשר לבניית זהות אישית. מאפיינים סביבתיים מסויימים עלולים ל"יצר" נער או נערה במצוקה.
 
מטרות הראיון הן: לאתר את סוג הנזקקות; לאבחן אם מדובר במשבר נורמטיבי, המאפיין כל מתבגר או שמדובר בפתולוגיה.
 
במקרים בהם מוצע סידור פנימייתי עבור המתבגר, יש לאבחן מערכת הקשרים במשפחה. יש לבדוק אם המשפחה "תאפשר" לצאת מהבית ואם המתבגר עצמו "פנוי" לעזוב את הבית.
הגישה הפמינסטית האקדמאית מדברת על הבדלים בין נשים וגברים, על הצורך להכיר בשוני שבין המינים ולתת לו לגיטימציה.
הסתבר, שלמצוקות של נשים יש מאפיינים מיוחדים וצריך להכיר בהן. לחברה יש תפקיד משמעותי בבניית זהותו של המתבגר, המקבל ממנה מסרים חברתיים כגון: "גבר צריך להיות חזק"; "בנים – אסור להם לבכות" וכו'. אם המתבגר אינו מסוגל להגשים את המצופה ממנו, הוא יחווה מצוקה.
בנים ובנות עוברית תהליכי התבגרות שונים גם בגלל ההבדלים הגופניים בין המינים.
השינויים הפיזיולוגיים אצל הבנים הדרגתיים ואיטיים יותר מאשר אצל בנות. לנער יש זמן רב יותר להתרגל לשינויים בגופו מאשר לנערה. הופעתו הפתאומית של המחזור החודשי אצל נערה עלול להיות טראומטי עבורה, בפרט אם מדובר בנערה, שהמשפחה לא הכינה אותה לכך.
 
תהליך הספרציה אינדיוידואציה ותהליך בניית הזהות האישית נושא אופי שונה אצל נערים ונערות. בניית הזהות של אדם מושתת על איזון בין אוטונומיה ובין התקשרות (למשפחה, לחברים, לקבוצת השווים).
 
שלב ראשון בתהליך זה הוא פרידה מהדמויות הראשוניות, מדמות האם.
אם המגדלת בת, רואה בה חברה וממשיכה. אם המגדלת בן, משווה אותו לאב או למודל גברי אחר, ציפיותיה של האם לגבי עתידו של הבן שונות מציפיותיה לגבי הבת.
האם, הרואה בבת את ממשיכתה מעבירה לה ערכים ומסרים בעלי מאפיינים "נשיים" כגון: אמפטיה, רגישויות, הקרבה וכו' ( ערכים כאלה אינם מתאימים לחברה תחרותית והשגית).
בגלל ההבדלים הפיזיולוגיים בין הנער ואמו, קל לו יותר להפרד ממנה ולחפש לעצמו דמות הזדהות חדשה ומודל גברי.
ההבדלים הפיזיים הבולטים מקלים עליו את המרד בדמות האם. "בעיטה" זו גם תאפשר לו להתאזן מאוחר יותר.
 
הבת, מטבע הדברים, גם היא שואפת לספרציה, אך לא ברור לה במה היא שונה מהאם? מה הייחודיות שלה? בגלל היותן בני אותו מין, אין לנערה אותו מרחב וחופש, כפי שיש לבן. קל יותר לראות את ההבדל בינו לבן אמו, לבת קשה יותר.
לעיתים מנסה האם "לתקן" את העבר ולפצות את עצמה (אם כי בצורה לא מודעת) באמצעות הילד. קל יותר לאם להשתמש לצורך זה בבת בשל היותה מאותו מין.
 
ככלל, כל נערה בגיל ההתבגרות שרויה במצוקה. תנאים משפחתיים, סביבתיים ואישיותיים, יש בהם כדי להקל על המצוקה או להגביר אותה.
לנערה, הגדלה במשפחה רב בעיתית עם דפוסי התנהגות נוקשים, קשה יותר מאשר לנערה, שהוריה מציבים גבולות גמישים יותר.
משפחות, המטילות תפקידים רבים מאוד על הבת, אך שוללות ממנה כל סמכות, לדוגמא: האח הגדול, מחליט עבורה, גורמות לנערה לחוות תסכול ומצוקה.
 
דימוי עצמי נמוך, הנובע מחוסר הלימה בין ההשגים של הנערה ובין ציפיות המשפחה ממנה, ציפיות החברה או ציפיות הנערה מעצמה, מהווה גם הוא גורם למצוקה העלולה להתבטא בדכאון. הגדילה המואצת וההתפתחות המינית של הנערה המתבגרת, עלולים גם הם להוות גורם למצוקתה, ילדה שהפכה לפתע לאישה, המחפשת בן זוג מחוץ למשפחה, עלולה להתקל בתגובה של הגנת יתר מצד המשפחה, "כדי לשמור עליה". האיום על האב, שמישהו זר יגע בבתו, עלול לגרום להצרת צעדיה של הנערה ולפגוע בתהליך בניית הזהות העצמית שלה.
 
בעת הראיון, חשוב ביותר שהמטפל יאבחן מאיזה סוג משפחה בא המתבגר ואיך מתבצע שם תהליך קבלת החלטות. יש לכך השלכות לגבי כישורי ההתמודדות של המתבגר במסגרת הפנימייתית.
עקרונית אפשר להבחין בין שני מודלים משפחתיים ותהליך קבלת ההחלטות אצלן.
 
א.         משפחות במודל דמוקרטי
במשפחה המתפקדת לפי מודל זה, תהליך קבלת ההחלטות בנוגע לפתרון בעיה יתבצע בכל שלב באמצעות משא ומתן.
            שלב ראשון: בחירת אלטרנטיבה.
            שלב שני: בחירת אלטרנטיבה.
שלב שלישי: קבלת החלטות ע"י הסמכות, המלווה בהסבר על התהליך + קבלת החלטה עצמית.
כתוצאה מדפוס זה של קבלת החלטות, המתבגר מפנים את התהליך ויהיה מסוגל ליישם אותו גם בעולם החיצוני.
ב.         משפחות במודל סמכותי
משפחה המתפקדת לפי מודל זה, דפוס קבלת ההחלטות אצלה שונה לחלוטין. ההחלטות מתקבלות ע"י בעל הסמכות בצורה מהירה, וללא משא ומתן עם המתבגר. המתבגר אמור לציין לסמכות. קבלת הפתרון – מתוך פחד. במקרה שהמתבגר לא מציית, הוא נענש.
כתוצאה מדפוס זה של קבלת החלטות המתבגר אינו רואה, שקיימות אלטרנטיבות רבות ומגוונות לפתרון הבעיה.
נער הגדל במשפחה סמכותית, אינו מסוגל לקבל החלטות באופן עצמאי, הסמכות היא שמחליטה והוא מפתח תלות מוחלטת בה. ההתנהגות התלותית בבית מועתקת גם לעולם החיצוני.
 
השפעות המסרים החברתיים על המתבגר
חברה, על מסריה הסותרים והמבלבלים, עלולה להשפיע על התנהגותו של המתבגר ולגרום לו להיות במצוקה קשה.
חברה, הסוגדת להשגיות ומצהירה "שכל מי שיתאמץ – יצליח", עלולה לתסכל את אותם צעירים שקיים אצלם פער בין היכולת האישית והדרישות החברתיות.
אצל נער, קל יותר להבחין במצוקה, כי בדרך כלל הוא מבטא אותה ע"י     .acting out
אצל נערות, שהן בדרך כלל שקטות ומופנמות יותר, מצוקתן עלולה להיות נסתרת זמן רב ולהתפתח לפטולוגיה. לעיתים נערה שאינה מצליחה בלימודים, מצוקתה ודכאונה עלולים לבוא לידי ביטוי ב- acting out מיני.
 
בריחות
לכל מתבגר יש פנטזיה של בריחה מהבית. מתבגר, שגדל במשפחה בדפוס דמוקרטי, מצוייד בכלים המאפשרים שיקול דעת ובחירה בין אלטרנטיבות, סיכוייו למצוא את מקומו בפנימיה טובים יותר מאשר סיכוייו של מתבגר שגדל במשפחה סמכותית ולא רכש כישורים של קבלת החלטות עצמאית, תלותו בזולת תפריע לקליטתו בפנימייה.
 
בריחה מהבית
הפרוגנוזה להצלחת הקליטה בפנימיתה טובה יותר לגבי בורח/ת מהבית. בברחיה מהבית יש משהו חיובי, המצביע על קיומם של כוחות. זו תגובה של acting out במקום תגובה של דכאון, אנורקסיה וכו'.
 
 לסיכום
1.         המטפל במתבגרים אמור למצוא דרכים להתחבר אליהם באמצעות סגנון לבוש ודיבור, עליו לשדר להם, שהוא קרוב לעולמם ומסוגל להבין את בעיותיהם.
 
2.         עליו לאבחן את הרקע המשפחתי ממנו בא המתבגר, כדי להסיק מכך לגבי יכולתו לקבל החלטות עצמאיות או היותו תלותי.
 
3.         עליו לאתר את הגורמים במשפחה העשויים לעזור למתבגר בקליטתו בפנימיה. עליו ללמוד מהמתבגר מי נחשב בעיניו כפרטנר; במי הוא בוחר שיבקר אותו בפנימיה.
 
4.         המטפל צריך ללמוד את דפוסי ההתמודדות של המתבגר האם בזמן משבר הוא בוחר ב-        fight or fly .
 
5.         המטפל צריך לבדוק את הפוטנציאל של המתבגר לעומת השגיו בפועל. זה נותן אינפורמציה על הדימוי העצמי ועל הציפיות.
 
6.         המטפל צריך לאמוד את סף התסכול של המתבגר; האם הוא מסוגל או אינו מסוגל לדחוק סיפוקים. האם הוא מסוגל לחשוב על התוצאות בקבלו החלטות.