חזון המרכז:

להיות הגוף המקצועי והמוביל בתחום הידע, ההכשרה והפיתוח המקצועי של עובדי קהילות חינוך בארץ ובעולם.

​הנחות יסוד:

בבסיס פעילותו של המרכז עומדות שתי הנחות יסוד:

הנחת היסוד הראשונה של המרכז גורסת כי תחומי ההתמחות של המנהל לחינוך התיישבותי הינם ייחודיים בשדה החינוכי, ואינם נלמדים דיים, לא במסגרת הארגון ולא מחוצה לה. כדי להשתמש במידע הארגוני ולייצר ידע חדש יש להפוך לארגון לומד.  לפי סנג'י (Senge, 2006)[1] ארגון לומד הוא ארגון המרחיב בלי הרף את יכולתו לעצב את עתידו. אנשיו בכל הדרגים, מחויבים לארגון, משתפרים, מתייעלים,, לומדים ומפתחים דפוסי חשיבה ושפה מקצועית משותפת, המובילים ליעילות גבוהה יותר בהשגת המטרות. הספרות המחקרית עוסקת זה שנים רבות במהותה של למידה ארגונית, ברוב המודלים העוסקיםם בארגון לומד מצויים שלושה שלבי פעילות עקרוניים: איסוף שיטתי של מידע (פנימי וחיצוני), תיעוד המידע בתור "זיכרון ארגוני", הפצת המידע ושימוש חוזר בו במידת הצורך. כלומר, הפיכת הלמידה הארגונית האינטואיטיבית ללמידה ארגונית שיטתית המבוססת ידע.

הנחת היסוד השנייה של המרכז הינה בתחום הלמידה. אנו מאמינים, כי אנשי חינוך וטיפול בחינוך ההתיישבותי צריכים לחוות למידה מתמשכת (Life Long Learning) משלב הכשרתם ובמשך כל הקריירה שלהם, ולא להסתפק בלמידה טרום התפקיד. ללמידה זו חשיבות מכרעת ביכולת לעצב זהות מקצועית, ובעקבותיה גם את הזהות של מקום החינוך בו הם פועלים. הלמידה המתמשכת, המתרחשת יום יוםם בין כתלי מקומות החינוך השונים, לרוב באופן לא מודע, היא למידה בעלת מאפיינים ממשיים של הפנמה ושל הבניית הרגלים. לצד למידה מסוג זה, שבדרך כלל אינה נשלטת וכשהיא מתרחשת היא קשה להמשגה ולביקורת, אנו רואים חשיבות רבה בקיום של מסגרות פורמליות המספקות הזדמנות לחשיבה רפלקטיבית, למידה מודעת, המשגה, ללמידה מעמיתים ועוד. כמו כן למידה דיסציפלינארית חשובה מעין כמוה אך איננה מספקת, ובשדה חינוכי מורכב כמו החינוך ההתיישבותי יש להרחיב את הלמידה ולייצר בנוסף למידה רב תחומית (מולטי-דיסציפלינארית), אשר נותנת מקום לכל אחד מתחומי הדעת השונים וגם מבינה ומציגה את הגבולות והקשרים ביניהם.



[1] Senge, P. M. (2006). The fifth discipline: The art and practice of the learning organization. New York, NY: Currency Doubleday