המשאלה להיות מבלי לעשות את המאבק להתקיים בגיל ההתבגרות

​​דוד בנאי - תקציר הרצאה בכנס ייעוץ.

בהרצאתו טוען דוד בנאי שגם כאשר המתבגרים פאסיביים/תת-פאסיביים, מתרחשות חוויות והתפתחויות הקשורות לגיל ההתבגרות.

נער עובר תהליך, גם כאשר מעורב בהתנהגויות בעייתיות ופתאום משהו בו נפתח/נפקח.

ה- being  אצל המתבגרים הוא מאוד אינטנסיבי.

ההורים והמבוגרים רוצים לראות תוצרים מהירים אצל המתבגרים. רוצים להיות באינטראקציה ולדבר על הדברים עם המתבגרים. אלא, שלמתבגרים יש התנגדות לסוג כזה של יחס והם קוראים לכך "חפירות".

ב- being המתבגר עושה עיבוד וחזרה של החוויה שהוא חווה. ולכן, התהליך של העיבוד עם המבוגר חשוב ויוצר שוב סוג של Attachment . חשוב לבחור ולראות אם יש או אין תהליך אצל המתבגר.

ככל שהמתבגר מסוכסך יותר עם הסביבה שלו, קירותיו עם הסביבה עבות יותר ויימנע מעשייה פנימית (סיפור הגולם והגורו מציין התפתחות בריאה עבור המתבגר).

ההתבגרות מתחילה עם התעוררות ההורמונים והתחלת החוויות המיניות – לא רק במובן הפיזיולוגי, אלא, במובן הפנימי – אירוע משמעותי.

ממשות מבחינה פסיכולוגית, זה היכולת להעניק דחפים עם ובסביבה. המתבגר מרגיש שהעולם מאוד מתקרב אליו עד שהוא מרגיש שיכול לגעת בו עד כדי כך שהוא חווה לעיתים חרדה. הוא חווה את הסביבה כיכולה לפתות ולאיים. ומכאן שהמתבגר מפחד שהסביבה הפנימית יכולה להתערבב עם הסביבה החיצונית.

רוב המתבגרים מצליחים לבלום וליצור גבולות בין הסביבה הפנימית לסביבה החיצונית, כדי לעשות שינוי ממשי בדחפים שלהם. הם מתחילים לחוות שליטה עצמית ואז, הם מתחילים לצאת ולעשות קשרים חברתיים – כך מתבצע תהליך דיפרנצציה.

בגיל ההתבגרות, יש ציפייה שהמתבגר יסמוך על הדחפים שלו ועל עצמו על בסיס של ה- Self Object שקיים בפנימיותו בעקבות חוויות הילדות שלו. המטרה היא שהמתבגר יציב לעצמו גבולות וישיג שליטה בדחפים שלו.

מתבגר שלא ייעשה עבודה על ה"איד" , יחליש את ה"אגו" שלו וירגיש ריקנות. אם ייעשה עבודה, הנער ירגיש שמשהו נרגע בו כאשר ידבר עם נערה שמוצאת חן בעיניו, הוא יחוש בשליטה ויחוש בעל כוח.

ויניקוט –"תנו לילד להתפתח מבפנים"

ההתלהבות המינית של החיזור צריכה להיות מנוהלת מכוחות האגו – אהבה פרוורטית ומיניות רומנטית – להשתמש במיניות בלי שהמיניות תנהל את המתבגר (פרויד). זה מתרחש בערך בגיל 14. המתבגרים צריכים לשחרר את המיניות שלהם לאט מאוד. אם לא יצליחו בכך, יצטרכו טיפול בגלל עודף עכבות.

האגו שולט במיניות – זאת סובלימציה והזמנה למיניות באופן ידידותי וללא דחף, מתוך שליטה.

פרויד זיהה את התהליך הנפשי שמתרחש בתוך נפשו של הנער המתבגר. זה תהליך שצורך זמן.

התהליך המתקיים הוא: הופעת הדחף מבפנים ומבחוץ            התנגדות לדחף           דגירה           שובו של המודחק.



בתוך התהליך הנער חייב לשכוח את מקור ההפנמה (ההורים), כדי להרגיש שהוא מחליט – זה תהליך של התהוות הזהות.

בדגירה המתבגר מרגיש את החומר/תוכן שקיבל ו"מסריח" את עצמו עד שהוא מרגיש שהוא יכול לצאת החוצה מעצמו.

 

התפתחות הגבולות בגיל ההתבגרות

ההורים מציבים גבולות לנער, והוא שיש לו את הכוח הסקסואלי, רוצה להתפרץ וידחה את הגבולות ולא יקבל אותם  זאת התחושה של ההורים, אך זה לא נכון. המתבגר רוצה לחוות את הגבולות מבפנים (גבולות שהם שלו) ולא את הגבולות מבחוץ. המטרה של המתבגר היא להציל את גבולות ה-  Self ("למות על קידוש השם").

באינטראקציה טיפולית עם מתבגר נוסף הפאוזות הארוכות: שיקוף       הפסקה ארוכה. אפשר לתת אינטרפרטציה, אך המתבגר לא ייקח אותה כי היא של המטפל ולא של המתבגר. למעשה, המתבגר ייקח את האינטרפרטציה של המטפל, יעבד אותה, היא תשקע בתוכו ותהפוך לשלו.

לכן, צריך זמן "להתבשל". בזמן הזה גם המבוגר נמצא בתוך ה- being ומוותר על ה- doing.

שני הצדדים עוברים שינוי על ידי כך שמוכנים לסגת קצת, לוותר ולבנות את עצמם מחדש.

 

רשמה: ורדה ב. ב.

​