זכותם של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים ללמוד במסגרת נורמטיבית, היא חלק מזכותו של אדם עם מגבלה לחיות בקהילה ולהשתתף בפעילות הנערכת בה באופן פעיל ושוויוני. בבסיס ההוויה הפילוסופית-ערכית של מערך החינוך המיוחד בישראל מצויה התפיסה ההומניסטית המושתתת על ערכים של כבוד האדם, חירותו וחופש הביטוי שלו, תוך קיום יחסי הידברות בין-אישיים המבוססים על יושר ועל אמון הדדי. (חוק חינוך מיוחד, תשמ"ח-1988)