הנעליים הקרועות

​תקציר:

ילד מוזנח ועני, הנועל נעליים קרועות, מתהלך לו בפארק ואינו חש בנוח. הוא מתבונן בסביבתו – וזו רק משקפת לו את עליבותו. לפתע הוא מבחין בילד בן גילו היושב על הספסל ולרגליו נעלים חדשות ומבהיקות. בעל הנעליים הקרועות נושא תפילה מלאת כוונה "הלוואי והייתי במקומו" ואכן הנס קורה אלא ש... מסתבר שהילד, בעל הנעליים החדשות והשלמות, מתגלה כנכה המרותק לכיסא גלגלים.

ראה סירטון בהמשך
 (אורך הסרטון 3:30 דקות, מדבר אנגלית ללא תרגום).

נקודה למחשבה:

"איזהו עשיר השמח בחלקו" - פעמים רבות בחיינו אנו מקנאים בסובבים אותנו, במותגים שהם רוכשים, בבתים הנאים בהם גרים, בהוריהם הנראים לנו יותר "שווים" ובעוד 101 סיבות שלדעתנו הופכות אותם למאושרים יותר. עלינו לזכור כי המבט החיצוני עלול להטעות ולבלבל וכי האושר האמתי אינו מצוי ב"דשא של השכן" אלא ביכולתנו להוקיר את מה שיש, לומר תודה ולשמוח בחלקינו.

נקודות לדיון:

אלו מחשבות ואסוציאציות עלו בראשכם כשצפיתם בסרטון? למה התחברתם?
בסרטון מתקיים דו-שיח בין 2 הנעליים הקרועות. אילו באמת יכלו הנעליים לדבר מהן היו אומרות?
שתפו בסיטואציה שבה חשתם קינאה שמאוחר יותר התבררה כלא מוצדקת. מה שינה את התייחסותכם?
אנו חיים בעידן שמדגיש ומעצים ערכים של חיצוניות, מעמד, מותגים וכד' – היכן זה פוגש אתכם בחיי הפנימייה ומחוצה לה? באיזה אופן ניתן להתמודד עם תופעה זו, בהשראת התובנה שעלתה מהסרטון? 
"חשוב מאוד לפתח תרבות של הוקרה" - כיצד ניתן ליישם אמירה זו במסגרת שבה אתם מצויים? 
חשבו על מישהו בסביבתכם שאתם יכולים להוקיר לו תודה. מי האיש? על מה התודה? האם תוכלו לנסח במשפטים בודדים מה תאמרו לו?

שימו לב! קובץ פעילות מצורף בתחתית הסרטון