עיר ללא אלימות -חרם

​תקציר:

הסרטון שהופק בשיתוף עם הטלוויזיה החינוכית מציג חרם כיתתי המתרחש בשיעור ספורט של כיתה י'2. 
לכיתה יש מנהיג, מלכת הכיתה ויש ילד אותו מחרימים. מדוע?! ללא סיבה נראית לעין. כי כך החליטו. מתעלמים ממנו, מרכלים עליו, צוחקים על חשבונו, שולחים הודעות בפורום של הכיתה. עד שלילד המוחרם נמאס והוא חוטף התמוטטות עצבים. ככה, ליד כל הכיתה, צועק: "אני אפס! אני אפס! אני אפס!" חבריו, במקום להרגיש רגשות אשם ולנקוט בפעולה תומכת, מוציאים את הסלולר ומתעדים אותו בקלונו. מדריכת המוגנות של "עיר ללא אלימות" מאתרת את ההתארגנות, מגיעה ברגע הנכון למגרש הספורט.

ראו סרטון בהמשך
 (אורך הסרטון - 6 דקות).

נקודה למחשבה:

לכולנו חשוב להרגיש מקובלים בחברה, להוביל ולהיות משמעותיים. אולם כיצד אנו מתנהגים כלפי הילד השונה מאתנו? היכן הקווים האדומים שלנו (בהשפלות או בהתעללות ב'אחר')? עלינו לזכור כי לאלימות ביטויים רבים ולאו דווקא אלימות פיזית (מכות). חרם הוא סוג של בריונות. כל היסחפות אחריו או התנהגות פאסיבית שאיננה מתנגדת לו, היא שותפות לדבר עבירה. 

נקודות לדיון:

מה אתם מרגישים בעקבות הצפייה? לאיזה צד הרגשתם מחוברים יותר?
בהתבוננות מעמיקה בסרט, ניתן לראות שלא כל חברי הקבוצה מסכימים עם החרם אבל אף אחד מהם אינו מוחה. מדוע לדעתכם החברים לא מביעים עמדה שונה? מהי הדינמיקה המאפיינת מצבים           חברתיים כאלה?
בסיום האירוע מופיעה מדריכת מוגנות, מתערבת ומונעת את התדרדרות העניינים. מה דעתכם על תפקידה ועל אופן תפקודה? אילו "סיומים" אחרים יכולים היו להיות לסצנה זו? 
חרם הוא סוג של אלימות. איזה סוגי אלימות אתם מכירים או חוויתם? האם קיימת אלימות גם בפנימייה שלכם, ומה ניתן עוד לעשות בנוגע לכך?


שי​מו - לב! קובץ פעילות מצורף בתחתית הסרטון​